ציר 0–9 הוא מבנה מדיוק שניתן על ידו להסביר כל תהליך נפשי. להלן פירוש ספציפי לאופן שבו מחלת נפש נוצרת על-פי ציר 0–9.
ציר 0–9 הוא פיתוח מקורי שלי — תומר גז. לקרוא עד הסוף בעיון. בסיום הקריאה, תהליך היווצרות מחלת נפש יהיה מובן באופן מלא.
ציר 0-9 המדויק :
0 — ריק
1 — קיום
2 — חישה
3 — הבנה
4 — מבנה
5 — פלט
6 — קלט
7 — אינטגרציה ( של 5 ו-6 => 0 או 8)
8 — איזון (אישי וסביבתי)
9 — שלמות
ציר 0–9 של אדם בריא
זרימה נפשית תקינה ומווסתת
0 — ריק
מרחב פנימי שקט, ללא עומס. נקודת איפוס והתחלה.
1 — קיום
נוכחות בסיסית בגוף ובמציאות. “אני כאן”.
2 — חישה
קליטה טבעית של תחושות, רגשות וסימנים פנימיים וחיצוניים.
3 — הבנה
עיבוד החוויה ומתן משמעות ל-2.
4 — מבנה
ארגון ההבנה לכדי סדר, גבולות והכוונה יציבה.
5 — פלט
פעולה, דיבור או ביטוי תואמים למבנה הפנימי ולסביבה.
6 — קלט
פידבק מהמציאות: תגובות, תוצאות והשלכות מהסביבה תקינות, רגועות ומאפשרות.
7 — אינטגרציה
שילוב מדויק בין פלט (5) לקלט (6):
•אין חזרה ל־0 כי לא נדרש איפוס
• עלייה ל־8 כי יש אינטגרציה.
8 — איזון
הטמעה אישית והטמעה סביבתית מתקיימות ברוגע, בקבלה, בוויסות ובהדדיות.
9 — שלמות
רצף מתפקד לאורך זמן: זהות יציבה, משמעות וחיים מחוברים למציאות.
איך מחלת נפש קוראת
העיקרון המרכזי (בשורה אחת)
מחלת נפש אינה “משהו שמופיע”, אלא תוצאה של כשל מתמשך באינטגרציה (7) בין קלט (6) לפלט (5), שמונע הגעה לאיזון (8).
התהליך — שלב אחר שלב
0 — ריק
מצב ניטרלי. אין עומס, אין משמעות, אין זהות פעילה.
זהו מצב ברירת מחדל של המערכת.
1 — קיום
המערכת קיימת: אדם חי, נוכח, מתפקד בסיסית.
אין כאן עדיין בעיה — זה שלב תקין לחלוטין.
2 — חישה
האדם קולט גירויים: גוף, רגש, מחשבה, סביבה, אנשים, מידע.
החישה עצמה אינה בעייתית — היא חומר הגלם.
3 — הבנה
המערכת מנסה לפרש את החישה:
“מה זה אומר?”, “מה קורה לי?”, “מה קורה בעולם?”
כאן מתחיל סיכון ראשון:
- אם ההבנה לא מדויקת
- או עמוסה מדי
- או סותרת
נוצר בלבול קוגניטיבי ראשוני.
4 — מבנה
ההבנות מתארגנות למבנים:
אמונות, נרטיבים, זהות, תפיסת עולם.
כאן נוצר השורש המבני של מחלת נפש:
- מבנה לא יציב
- מבנה נוקשה מדי
- מבנה מנותק מהמציאות
- או מבנה שלא מותאם לסביבה
עדיין — אין “מחלה”. יש מבנה בעייתי.
5 — פלט
האדם פועל, מדבר, מגיב, מחליט — מתוך המבנה.
אם המבנה בעייתי:
- הפלט לא מותאם
- קיצוני מדי / מבולבל / נסוג / מתפרץ
- לא מובן לסביבה
6 — קלט
הסביבה מגיבה לפלט:
- אנשים
- מערכות
- עבודה
- משפחה
- חברה
לעיתים הקלט הוא:
- ביקורתי
- דוחה
- מאיים או אכזרי
- לא מווסת
- או פשוט לא מתאים לאדם
7 — אינטגרציה (הליבה הקריטית)
כאן קורה הכול.
אינטגרציה = היכולת לחבר בין הקלט (6) לפלט (5), ולווסת ביניהם.
אם האינטגרציה נכשלת:
- הקלט מציף
- הפלט מחריף
- אין ויסות
- אין התאמה הדדית
המערכת קורסה -> חזרה ל־0.
זהו רגע הופעת מחלת הנפש בפועל.
אם האינטגרציה מצליחה:
- הקלט מעובד
- הפלט מותאם
- יש גבולות
- יש ויסות
המערכת עולה ל־8 (איזון)
8 — איזון (אישי וסביבתי)
זהו מצב של בריאות נפשית:
- האדם מווסת את עצמו
- הסביבה לא שוברת אותו
- יש תנועה חופשית בין פנים לחוץ
- אין צורך בקריסה
9 — שלמות
מצב נדיר, לא הכרחי לבריאות.
שלמות ≠ היעדר קושי.
שלמות = יכולת להכיל גם חוסר איזון זמני בלי קריסה.
סיכום חד וברור
- מחלת נפש לא מתחילה ב־0–4
- מחלת נפש לא נובעת מעצם החישה או ההבנה
- היא נוצרת כאשר פלט (5) וקלט (6) אינם עוברים אינטגרציה מתפקדת (7). אז חזרה ל-(0) – מאות או אלפי פעמיים => מוביל לקריסה מערכתית, לאשפוזים חוזרים, ולהתפתחות מחלת נפש.
לכן, הטיפול האמיתי אינו מתמצה ב“הרגעת סימפטומים” באמצעות תרופות בלבד, אלא בבניית אינטגרציה (7) יציבה ומתמשכת.
זאת באמצעות:
שיפור הפלט (5) — ביטוי, פעולה ותגובה המותאמים למציאות.
שיפור הסביבה כך שה־קלט (6) יהיה מכיל, רגוע ולא אכזרי.
במשפט אחד :
0 — ריק
1 — קיום
2 — חישה
3 — הבנה
4 — מבנה
5 — פלט
6 — קלט
7 — אינטגרציה ( של 5 ו-6 => 0 או 8)
8 — איזון (אישי וסביבתי)
9 — שלמות
ברגע ש־6 אכזרי — כלומר הקלט מהסביבה הוא אכזרי — האדם אינו מצליח להגיע לאינטגרציה ב־7. כתוצאה מכך הוא חוזר ל־0, שוב ושוב, אלפי פעמים. תהליך מתמשך זה מוביל לקריסה מערכתית, לאשפוזים חוזרים, ולהתפתחות מחלת נפש.
אכזריות מתמשכת מהסביבה — גם אם היא רגשית בלבד — גורם להתפתחות מחלת נפש.
תומר גז.